טנוס נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

שוב אנו נדרשים לשאלה הנצחית, האם האירוע שבו נפגע התובע מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נסיבות האירוע

1.בישיבת יום 29.11.10 הודיעו הצדדים לפרוטוקול, כי "לאחר שהוגש תצהיר נסיבות על ידי התובע, נבקש להגיש סיכומים בכתב בשאלה המשפטית האם הנסיבות המתוארות בתצהיר מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים". בתצהיר הנסיבות שהוגש ביום 22.11.10 תיאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן:

"הריני להצהיר כי בתאריך 21.3.08, בזמן שאבא שלי מר נג'יב טנוס נהג בטרקטור שפרטיו בכתב התביעה עצר לצורך פירוק הנגרר (להלן: "העגלה") מן הגורר (להלן: "הטרקטור"), אז נפלה העגלה על כף רגל שמאל של אנוכי (להלן: "התאונה")".

לאור הצהרת הצדדים בישיבת יום 29.11.10, אין עוד מחלוקת באשר לנסיבות האירוע, והמתואר בתצהיר התובע מהווה הבסיס להכרעה בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים אם לאו.

דיון והכרעה

2.הגדרת תאונת דרכים בחוק הפיצויים כוללת שלושה רבדים ; הרובד הראשון עניינו בהגדרה הבסיסית הקובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". רק מאורע שמקיים אחר כל היסודות של ההגדרה הבסיסית יחשב כתאונת דרכים. הרובד השני עניינו בשלוש חזקות מרבות ; הראשונה עניינה ניצול הכוח המיכני של הרכב, השניה חניה במקום שאסור לחנות בו והשלישית עניינה התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמה בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו. מאורע שמקיים אחר היסודות של אחת החזקות המרבות יהווה תאונת דרכים, גם אם הוא אינו עונה על היסודות של ההגדרה הבסיסית. הרובד השלישי עניינו בחזקה הממעטת הקובעת, כי נזק גוף שנגרם במתכוון לא יחשב כתאונת דרכים, גם אם הוא מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית או אחר היסודות של אחת החזקות המרבות.

3.רלבנטית לעניינו ההגדרה הבסיסית, שכן אין מחלוקת, כי המאורע שבו נפגע התובע אינו מקיים אחר אחד היסודות של אף אחת מהחזקות המרבות או הממעטת. מאחר שעסקינן ביסודות ההגדרה הבסיסית, נביא להלן את נוסח ההגדרה שבחוק:

""תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

הגדרה זו כוללת שישה יסודות, כאשר הרלבנטיים לעניינו היסודות שעניינם "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". השאלה המתעוררת כאן היא האם מתקיימים במקרה דנן היסוד של "שימוש" ברכב מנועי והאם השימוש, אם קיים, הינו "למטרות תחבורה".

"שימוש" הוגדר בחוק כדלקמן:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

"רכב מנועי" או "רכב" הוגדרו בחוק כדלקמן:

"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורו יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".

4.דעתי היא כי פגיעתו של התובע, אשר נגרמה עקב נפילת העגלה על רגלו במהלך ניתוקה מהטרקטור בסיום נסיעה, מהווה שימוש ברכב מנועי מאחר שהיא עונה על השימוש שעניינו "גרירת" הרכב. פעולת הגרירה מתחילה עם חיבורו של הנגרר לגורר ומסתיימת עם ניתוקו של הנגרר מן הגורר. על כן, פעולות שנעשו לצורך חיבור הנגרר או ניתוקו מן הגורר מהוות חלק מפעולת הגרירה, ולכן הן עונות על השימוש שעניינו "גרירת" הרכב.

לעניין זה התייחס המלומד יצחק אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שלישית, שם הביע המלומד אנגלרד את דעתו, כי "יש להרחיב את מושגי ה"דחיפה" וה"גרירה", כך שיכללו פעולות לוואי הכרחיות" (עמ' 137). בפרק הדן בהגדרת רכב מנועי התייחס המלומד אנגלרד בהרחבה לעניין זה וציין, כי "כל פעולה המכוונת והקשורה לביצוע הגרירה על ידי רכב גורר, כגון חיבור הנגרר לגורר, או לסיום הגרירה, כגון ניתוק הנגרר מן הגורר", נחשבת כשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (עמ' 59).

ברע"א 7509/98 אורן כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(1) 250, התייחס הנשיא ברק לשימוש הגרירה וקבע כי "תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ"גרירה" וכ-"שימוש ברכב מנועי"". על פי דעה זו, שימוש הגרירה כולל גם פעולות לוואי הכרחיות לגרירה, כגון חיבור הנגרר לגורר וניתוקו מן הגורר.

5.אכן, בפסיקת בית המשפט העליון מסתמנת בשנים האחרונות מגמה של צמצום בפרשנות דרכי השימוש המוכרות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. נקבע, כי אין עוד נפקות להבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי", וכי "ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש" בחוק לבין אלה שאינן בה" (רע"א 9084/05 אגד בע"מ ואח' נ' יעקב ונטל). צמצום זה בא להבהיר, כי אין עוד מקום להכיר בשימושי לוואי שאינם מהווים חלק אינטגראלי של אחד השימושים המוכרים בחוק. כך למשל, אם פעולה מסויימת אינה הכרחית מבחינה פיזית לצורך הנסיעה (כגון סריקה בטחונית), לא תיחשב כחלק מהנסיעה, גם אם קיימת חובה לבצע אותה. ברם, פעולות שהן הכרחיות מבחינה פיזית לצורך תחילת הנסיעה, כגון התנעת הרכב, שילוב להילוך או לחיצה על דוושת הבנזין, יחשבו כחלק אינטגראלי מהנסיעה, גם אם הרכב עוד לא התחיל לנסוע.

כך הוא המקרה שלנו. ללא חיבור הנגרר לגורר, לא ניתן לבצע את פעולת הגרירה, וללא ניתוק הנגרר מהגורר, לא ניתן לסיים את הגרירה. על כן, כל אותן פעולות שהן הכרחיות לצורך גרירת הנגרר, כגון חיבורו לגורר או ניתוקו מהגורר, יחשבו כחלק משימוש הגרירה המוכר בחוק.